שביעי עצרת

רוטמן חוגג מול קהל הפועל. צילום: הפועל פתח תקוה

ערב של כדורגל בבלומפילד תמיד מביא איתו משהו מיוחד, ובמיוחד ערב כזה שבו כשהרכבת הקלה מלאה בכחולים שעושים דרכם למשחק. בואו נדמיין רגע מה היה קורה אם הייתה רכבת כזו גם בשבת בצהריים.

עם פתיחת המשחק כ -1700 כחולים נלהבים עודדו את הקבוצה. בקטע מצחיק ודי מגוחך נפתח רימון כתום וקטן בפינת היציע רחוק מאוהדי הפועל.

עם ציון 500 ימים למלחמה הקהל פתח כהרגלו עם הקריאה הרגילה להחזיר את כולם הביתה, ומשם עבר לכדורגל די שקול. בני יהודה באו אגרסיביים מדי על גבול האלימים ובאדיבות שיפוט חלש מאוד זה השתלם להם.

בדקה ה-26 טעות של עידן כהן, המגן הימני החדש של הפועל, הסתיימה בעבירה ברחבה על שובל גוזלן האקס, שכמו בכל סיפור קלאסי, היה במקום הנכון כדי לסחוט את הפנדל. גיל יצחק ניגש לנקודה, 0:1 לבני יהודה.

המשחק נמשך, הפועל התחילה להיכנס לעניינים, אבל נראה היה שחסר הגרוש ללירה. ואז, עמוק בתוספת הזמן של המחצית הראשונה, הגיע הרגע שחיכינו לו. כדור חופשי של גולן בני (בישול 8 העונה!) מצא את רוטמן שהמשיך מהאוויר מזווית קשה לרשת. שער מהסרטים, והפועל חוזרת למשחק עם 1:1 בהפסקה.

צילום: הפועל פתח תקווה

המחצית השנייה כבר הייתה כולה של הפועל. בדקה ה-58 החמצה ענקית של מור יוסף כשרוי ששון, שוער בני יהודה הודף. בדקות שאחרי זה כבר הפך למטר של מצבים – שתי התקפות מדהימות של הפועל הסתיימו בנשיקות על הקורה השמאלית של בני יהודה. דקה 78, הרמה של מור יוסף לראש של רוחנא, לבד ברחבה – והחוצה.

וזה לא נגמר. הפועל תקפה, חיפשה את השער, אבל זה פשוט לא רצה להיכנס. הכדור פגש את הקורה, את הרגליים של השוער, את השלטים מאחורי השער – רק לא את הרשת. בסיום 1:1, תיקו מתסכל שמשאיר את הפועל עם תחושת החמצה.

הרכבת הקלה חזרה להתמלא באוהדים כחולים די מאוכזבים שהרגישו שזה היה משחק שהיינו חייבים לקחת. הפנים קדימה למשחק הבא, בתקווה שהפעם הכדורים האלה ימצאו את המסגרת.

כדאי לציין שאולי במבחן התוצאה זה לא הלך היום אבל ביכולת (לפחות במחצית השניה) הפועל היו נראים פשוט מעולה.

אין זמן להכנס למרה שחורה כי כבר ביום שישי נארח את הפועל ראשון לציון בראש הזהב למשחק שמאוד חשוב לנצח לפני רצף המשחקים שמחכה לנו עד הפלייאוף המאתגר והמותח.